כל סיפור המשחק בתמונה אחת

(כל הצילומים הם מידי ג'ון קונץ וג'שועה קונטר מקליבלנד.קום)

1. לאינדיאנה, קבוצה רדניקית, יש את המספר של לברון והקאבס

יש לי חדשה בשבילכם: אתה לא חייב להיות גבר לבן עם שחור בציפורניים, זקן פרוע ולא מטופח, מטפחת עם קווים וכוכבים מסריחה מזיעה על הצוואר, ולנהוג הארלי דייוידסון כדי להיות רדנק.

כאן בגרינוויל ישנם אלפי רדניקים שחורים. לאנס סטפנסון יכול בקלות להיות מנהיג כנופיית רדניקים על אופנועים בגרינוויל. רדנק הוא אחד שלא דואג למחר, לא מקדיש יותר מדי מחשבה לאתמול, חי את הרגע, ולא שם רבע קצוץ על אף אחד, ויהיה זה דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, או לברון ג'יימס.

מהשנייה הראשונה של המשחק שהסתיים לפני שעה קלה היה ברור לי לחלוטין שלפייסרס יש את המספר של לברון ושל הקאבס. הם נראים לך מהרגע הראשון כחבורת צעירים שאם תשאל אותם כמה זה 93 פחות 7 הם יענו לך שתלך לחפש קורבנות במקום אחר. היחידים שלא נראים רדניקים הם בוגדן בוגדנוביץ (נולד בבוסניה; משחק עבור קרואטיה. מה הוא אין לי מושג) וטי ג'יי ליף שלנו.

כל השאר? אתה הולך ברחוב עם טרבור בוקר, ויקטור אולדיפו, לאנס סטפנסון, מיילס טרנר, ת'דיוס יאנג, או ג'ו יאנג – ואתה יכול לזרוק לכנופייה את דומנטס סבוניס וגלן רובינסון – ואפילו בשכונת בדפורד סטייבסון שבברוקלין מפנים לך את כל המדרכה. גם את נט מקמילן מאמנם לא הייתי מבטל כשומר ראשי.

Indiana Pacers Roster

בקיצור, זוהי קבוצה קשה. שחקניה קשים כמסמרים. הדבר היחיד שמצחיק אותם היא רעידת אדמה או סערת הוריקן. הם ישנים על מזרונים עם מסמרים ומצחצחים שיניים בנייר זכוכית.

הם פוחדים מלברון? אתה פוחד ממיקי מאוס?

ללאנס סטפנסון יש את המספר של לברון. הסיפור פשוט: הוא מסרב להשתחוות למלך והוא נטול כל רגשי כבוד

לאנס סטפנסון מחכה להזדמנות לשמור על לברון ולנשוף אוויר באוזניו. הדבר השני ברשימת תענוגותיו הוא להכניס ללברון מהלומה לראש. אני השתגעתי כשמקמילן הועיד את בוגדנוביץ' לשמור על לברון, והווניל הזה שנראה יותר יורם מדני דנון, עשה עבודה ראוייה לכבוד על המלך.

רוצים לדעת מה קרה היום במשחק?

LEBRON LOST IT.

אני לא יודע בדיוק מה זה היה, אבל כשבוגדנוביץ' שומר עליו שהוא לא ינסה לעבור אותו ולהיכנס עד לסל? במקום זאת הוא חודר חצי הדרך בחצי לב שוב ושוב, ואז במקום ללכת כל הדרך עד הסל הוא KICKS THE BALL החוצה לאחד הקלעים. כשהקינג זורק 17 זריקות לסל כל המשחק, לי זה אומר אחד מכמה אפשרויות:

1. לאנס סטפנסון שלח לעברו שני מסרים קשים ישר לראשו
2. הוא רצוץ. עייף מעונה שלמה וממש אין לו יותר כוח לעשות הכל בעצמו
3. נשבר לו.

הנה לברון נכנס, אבל עייף מדי מכדי להתרומם, ואז הוא KICKS כדור החוצה

הוא נראה לי כל כך לא במשחק כאילו אין לו יותר את האנרגיה והעצבים לשמור על הרקורד הנקי שלו של 0-12 במשחקי פלייאוף ראשונים, ונשבר לו מהצורך לשבור על הרקורד החלק, ולשאת קבוצה שלמה על כתפיו.

הקאבס עשו עוד דבר: קודם שלחו את לאנס לעבוד על לברון, ואז את בוגדנוביץ'. אני מאמין שלברון במלוא כוחו ואיתנו היה לוקח עמו את הווניל האירופאי הנמוך והקל ממנו, ועושה ממנו שישליק. או גולאש – הבחירה שלכם.

במקום זאת הוא נראה שאין לו כלל חשק להצטיין במיוחד במשחק במיוחד כשהפייסרס שלחו מגן נוסף לשמור עליו, אחד מימין ואחד משמאל.

ומנגד בא אולדיפו, שלעולם לא תדע מהבעת פניו אם הוא 2 מ-12 או 10 מ-12, ובקור הרוח שאין שני לו, קבר אחת אחרי השנייה כשהוא ה-MVP של המשחק. הראיון איתו בסיום המשחק היה כה טיפוסי: המראיינת שואלת אותו מה לדעתו חושב הקהל אחרי משחק כזה שלו, הוא ענה ברגיעה מקסימלית וללא כל רגש בקולו או שפת גוף בפניו שאותו לא מעניין מה מדברים או מה כותבים עליו. הדבר היחיד שמעניין אותו הוא מה אומר מאמנו ומה אומרים חבריו למשחק.

איזה סופר-סטאר צמח כאן לנגד עינינו כשאנחנו בקושי שמים לב. אותי מעניינת מאד תשומת הלב והחשיבות שהוא מקדיש לביומכניקה:

מה שאינדיאנה עושה טוב יותר מכל קבוצה אחרת זה להראות ללברון כל פעם שמירה אחרת. מישהו כתב שהם ZIGGING בעוד ששאר הליגה ZAGGING.

אינדיאנה גם שיחקה היום 'משחק מקמילן' טיפוסי כשהיא מאיטה את המשחק, ובעוד ששאר הקבוצות בורחות מקליעות  MID RANGE, היא חיפשה אותן. המשחק האיטי צמצם את הקאבס ל-80 נקודות, ו-28 השלשות שאינדיאנה זרקה היא אינדיקציה שהם שיחקו משחק איטי מרובה מסירות עד שנמצא האדם החופשי, ולאו דווקא מחוץ לקשת.

Pacers

Starters	MIN	FG	3PT	FT	OREB	DREB	REB	AST	STL	BLK	TO	PF	+/-	PTS
T. YoungPF	31	3-4	0-0	1-2	2	1	3	1	0	1	0	0	+23	7
B. BogdanovicSF	39	5-17	1-6	4-4	0	6	6	1	3	0	1	3	+19	15
M. TurnerC	34	6-9	1-2	3-4	1	7	8	2	0	1	1	3	+15	16
D. CollisonPG	31	2-9	1-4	1-2	1	4	5	6	2	0	2	0	+14	6
V. OladipoSG	37	11-19	6-9	4-8	0	6	6	4	4	1	4	3	+21	32
Bench	MIN	FG	3PT	FT	OREB	DREB	REB	AST	STL	BLK	TO	PF	+/-	PTS
T. BookerPF	12	1-1	0-0	1-2	1	3	4	0	0	0	1	3	+6	3
D. SabonisC	19	2-4	0-2	0-0	2	2	4	2	0	1	0	5	-9	4
C. JosephPG	21	1-5	1-1	0-0	0	3	3	3	3	0	0	2	+2	3
L. StephensonSG	17	5-11	1-4	1-3	1	4	5	0	0	0	2	2	-1	12
T.J. LeafPF	DNP-COACH'S DECISION
A. JeffersonC	DNP-COACH'S DECISION
J. YoungPG	DNP-COACH'S DECISION
G. Robinson IIISG	DNP-COACH'S DECISION
TEAM		36-79	11-28	15-25	8	36	44	19	12	4	11	21		98
		45.6%	39.3%	60.0%

Cavaliers

Starters	MIN	FG	3PT	FT	OREB	DREB	REB	AST	STL	BLK	TO	PF	+/-	PTS
L. JamesSF	44	7-17	0-4	10-14	3	7	10	12	1	1	3	2	-13	24
J. GreenSF	27	0-7	0-3	0-0	0	4	4	1	0	1	1	2	-15	0
K. LoveC	34	3-8	3-6	0-1	3	14	17	2	1	1	2	3	-7	9
G. HillPG	19	3-7	1-3	0-0	2	1	3	1	1	0	2	2	-14	7
R. HoodSG	21	4-8	1-4	0-2	0	2	2	1	1	0	1	2	-6	9
Bench	MIN	FG	3PT	FT	OREB	DREB	REB	AST	STL	BLK	TO	PF	+/-	PTS
L. Nance Jr.PF	30	5-7	0-0	0-1	1	4	5	1	2	1	3	4	-13	10
C. OsmanSF	2	0-1	0-0	0-0	0	1	1	0	0	0	0	1	-1	0
T. ThompsonC	2	0-0	0-0	0-0	0	1	1	0	0	0	0	0	-1	0
J. ClarksonPG	21	2-6	0-3	2-2	0	1	1	1	1	0	0	2	-1	6
J. CalderonPG	9	0-3	0-3	0-0	0	0	0	1	0	0	1	2	-1	0
K. KorverSG	4	0-3	0-2	0-0	0	0	0	0	0	0	1	0	-10	0
J. SmithSG	29	6-11	3-6	0-0	0	2	2	1	0	0	2	3	-8	15
A. ZizicPF	DNP-COACH'S DECISION
TEAM		30-78	8-34	12-20	9	37	46	21	7	4	16	23		80
		38.5%	23.5%	60.0%

הלברון הזה. חבלות ומכות. כיצד הוא ממשיך אני לא יודע

(אבל היום ראיתי את תחילת 'שבירת החומר')

*

ולסיום, כמה מילים על אולדיפו. העלייה המטאורית שלו היא אחד מסיפורי העונה המלהיבים ביותר. המשחק הזה החל את היציקה של הסטטוס שלו לעמדה של גארד מהשורה הראשונה. איש לא ציפה דבר מאינדיאנה העונה. הוא שינה את כל  התפאורה, ובמו ידיו (ובגדולת משחקו) רומם את הקבוצה לרמה שהיום איש לא יתפלא אם היא תנצח את המזרח. עד כדי כך השפעתו, השראתו, והקרנתו על הקבוצה הזאת. 

2. מיוחד לדובי: מטה וורלס פיס מגיש מועמדותו לאימון הניקס

3. אנטומיה של ניצחון

ניצחון הסיקסרס על מיאמי היה רגע גדול לקבוצה. אולי אפילו רגע יותר גדול וחשוב לעיר. ניצחון פלייאוף הוא דבר שלא רגילים לו יותר בפילדלפיה. הקריאה "LET'S GO SIXERS" לא נשמעה בעיר מאז בן סימונס היה בן 10.

"זה דבר שחשוב מאד לקבוצה" אמר ברט בראון מאמנה. "אנחנו צריכים שירגישו גאווה איתנו ואז השחקנים יהיו מחויבים לעשות את חלקם שיהיו ראויים לגאווה החדשה בהם.

“That is a Philly edge that we want,” Brown said about the atmosphere. “There is a gratitude that I have, we have, that finally, here we are.”

המשחק הראשון היה משחק חשוב ביותר. הייתי אומר שחשוב יותר מאשר לכל קבוצה אחרת כי על פילדלפיה העיקה חובת ההוכחה. ההוכחה שהקבוצה ששיחקה כה טוב לאחרונה – וללא ג'ואל אמביד – יכולה לתרגם את משחקה הטוב גם לניצחונות בפלייאוף כשהמשחקים על הקו וחייבים לנצח אותם. הסיקסרס היתה השנייה בליגה באחוזי אסיסטים ורביעית ב-NET RATING (+ פחות -). הם שיחקו משך העונה מהר עם הגנה מעולה (שלישית ב-DEFENSE RATING), ורק יוטה וברוקלין הכריחו יותר MID-RANGE SHOTS מהם – וזה המשתנה החדש המראה על טיב משחק הגנה.

וזאת היתה הנוסחה שאיתה פילי הפכה לקבוצה שניצחה יותר מ-50 משחקים.

אבל כמו שהמורה שלנו קווינט לימד אותנו באביב של כיתה ב', 1944, "THE PLAYOFFS CAN BE TRICKY". הוא אמר לנו ב שפה שאינה משתמעת לשתי פנים שדברים שעובדים משך העונה לא NECESSARILY עובדים בפלייאוף.

היתה עוד בעייה. לא כל כך 'בעייה' כי כל אחד היה שמח לבעייה כזאת, כמו שהיתה זאת שאלה. השאלה היתה מה בן סימונס – שהיה חסר רק 2 ריבאונדים ושני אסיסטים למשחק להצטרף לראסל ווסטברוק – יעשה בקשר למשחק ההתקפה שלו. הוא לא זרק אף זריקה לשלוש משך כל העונה והוא קולע 56% מהקו. המחשבה הייתה כמובן שאריק ספואלסטרה יצווה על הגנתו  TO SAG OFF סימונס ולהכריח אותו לנוע לכיוון הפרימטר שהשאירו פתוח עבורו כי שם ההיט מוכנים לחתום לו על שטר חכירה חינם אין כסף.

ה-17 נק', 14 אס' ו-9 ריב' מראים על יכולתו של סימונס ליצור ולצבור נקודות אפילו עם הגנה נסוגה, וכמובן שמה שעזר לו היה יום קליעה מזהיר של כל האחרים שמנע כל ניסיון דאבל-טים על סימונס. כמובן שהוא היה רק 5 מ-13 אבל זה מה שעושה ממנו כזה גדול: שאפילו ביום קליעה חלש – שעבורו, בינתיים, הוא יום קליעה טיפוסי – הוא מצליח לשלוט במשחק.

מה שאהבתי את סימונס היא העובדה שהוא סוף סוף הראה שיש לבנאדם גם רגשות. ברבע השלישי הוא עשה הטעייה ועוד הטעייה על קלי אוליניק (שהיה מצויין!) ואוליניק לא ידע היכן הוא נמצא כשסימונס הגיע אחרי ההטעיות להיות לבד תחת הסל לסל נהדר. לראשונה ראיתי את סימונס מקמץ אגרופו, דופק אגרוף באוויר, ומוציא צרחה. אפילו סימונס לא יכול היה לעצור בעדו-עצמו, והאימוציות סוף סוף יצאו לאוויר העולם. זה סימן טוב מאד. זה סימן שהוא יודע שהוא נמצא בפלייאוף, ושזה שונה מהעונה הרגילה.

רדיק אמר אחרי המשחק: "לראשונה אי פעם הקהל נתן לנו GOOSE BUMPS. אמנם זה היה רק משחק אחד, אבל…

“But as a basketball player, you dream about those moments where you’re in the second half of a playoff game and your" team is making a run and your team is getting stops and you’re hitting 3s and the crowd is just energizing you and pushing you. It was awesome.”

אני שוכנעתי – לראשונה אני חייב לומר – שבן סימונס הוא FOR REAL.

ישנם שיתווכחו שהוא לא רוקי, אבל הוא כן רוקי כי זוהי שנתו הראשונה לשחק והוא משחק ללא כל חשש או פחד. FEARLESS לחלוטין. הוא התגבר – די בקלות הייתי אומר – על כל מגן שניסה לעצרו. ספואלסטרה ניסה הכל – כולל רהיטי המטבח וספות חדר האורחים – לעוצרו ומאומה לא הצליח.

תראו אותו בפעולה:

*

Fake handoff ➡ eurostep ➡ follow up!

Ben Simmons is up to 9 PTS, 6 REB, 5 AST in Q2 on @ESPNNBA #PhilaUnite pic.twitter.com/0QFhcWPgzw

— NBA (@NBA) April 15, 2018

*
הוא לא דומיננטי כלברון. הוא לא מפחיד כצ'ארלס בארקלי. הוא לא שליט כל יכול כמג'יק. הוא לא בסקוהוליק כלארי בירד. אני לא מסוגל להגדירו בדיוק מלבד לומר שהוא שחקן כדורסל מצויין גבוה מאד (2.10 מ') וארוך (מוטות ידיים), שונה מכל מה שהכרנו, ועליו יצטרכו לכתוב פרק חדש  שלא ידמה לאף פרק אחר על אף שחקן אחר כי הוא הראשון שהכרנו שמסוגל להשתלט על משחק ללא זריקה מרחוק.

אז מה עשה ברט בראון? סובב סביבו קלעים בכל עמדה וכל משבצת, ובמחצית השנייה החליט שהוא יוצא איתם למלחמה.

אני אוהב את ברט בראון. אני מרגיש שהוא 'אחד משלנו'. כשאני אומר 'אחד משלנו' אני מתכוון לאחד שבא מניו יורק, או בוסטון (בוסטון יוניברסיטי, שם היה פוינט גארד מצויין) ומבין עניין. סניידר גם הוא כזה. הוא לא חושש לנסות ולבצע מה שבראשו. הוא ראה במחצית הראשונה שדברים לא מסתדרים עם הסנטר הקבוע אמיר ג'ונסון, אז בחצי הוא אומר לקבוצה בחדר ההלבשה: "אנחנו משחקים סמול בול.  ארסן הסנטר. מרקו בפינה. סאריץ' בפינה השנייה. רודיק ליד סימונס. אחרי 6 -7 דקות אני מכניס את בוב (רוברט קובינגטון, מ,ל) עבור מי שהכי עייף".

פילדלפיה לא שיחקה העונה אף פעם אחת עם חמישייה של ג'יי ג'יי רדיק, בן סימונס, בלינלי, סאריץ', ואיליסובה. אז הנה במשחק החשוב ביותר שלה בתריסר השנים האחרונות בראון לא חושש להעלות חמישייה זאת כשלהיט הובלה של 6, והסיקסרס שוטפים ומטביעים את ההיט בקלות. אז ניצחון ראשון זה על ההיט שייך לסימונס, בראון, רדיק, 3 וונילים אירופאיים, וסמול בול.